top of page

ביקורות על "האישה שלא רצתה לרדת לקרקע" – פרק א' מתוך הטרילוגיה
פברואר 2012, פסטיבל "קליפה אדומה"

 

1) [...] אני מקווה לראות בהמשך השנה גם את "האישה שלא רצתה לרדת לקרקע" של גבריאל נויהאוס ובביצועה הווירטואוזי.
יצירה זו מתארת דמות שתאוות הניקיון, או הפחד מזיהום, מוליכים אותה ממצב למצב מבלי שרגליה או ידיה ייגעו ברצפה. תחת זאת, ובהתעלמות מוחלטת מבעיות של איזון, נגישות, מרחק וכדומה, היא מתקדמת ועוברת מתחנה אחת לאחרת בנתיב הייסורים של הימלטותה מאבק, מלכלוך ומכל מה ש"מאיים" עליה.
 זהו תאטרון חזותי מאוד, הנבנה על תנועה ואקסטרים עם דיבור וחפצים ביתיים, יומיומיים, פה ושם קול אנושי וסאונד מרתק, תאורה מרשימה של אסי גוטרמן – כבכל הערב הזה. עם זאת, כיצירה הנמצאת אף היא בתהליך עבודה, יש לצפות להטענתה גם במסר אנושי ובאמירה נפשית. עד אז אזכור בהנאה את הביצוע המושלם של נויהאוס.
צבי גורן, הבמה

​

2) דיאלוג נוסף עם הנפש מקיימת גבריאל נויהאוס, המקסימה בנשים, שמתמודדת עם הפרעת ניקיון אובססיבית ביצירה "האישה שלא רצתה לרדת לקרקע". היא עושה זאת בחן רב כל כך, שמתחשק להיות חולה נפש. היא ממש חייבת שיהיה נקי. העולם בתגובה לחרדות שלה, מפיל עליה פצצות של אבק. האישה והעולם, או אולי האישה ואלוהי הנפש שלה, מפלרטטים מבלי לגעת בקרקע. והכל צבוע באדום בוהק, בגמישות וכוח, ביצירתיות בלתי נדלית, בקלילות ודיוק של מי שלשה את חומרי התאטרון והתנועה כפלסטלינה. תענוג.
דנה שלב, 2nd opinion

 

3) האישה שלא רצתה לרדת לקרקע
אישה בחיי היום יום שלה.ביצוע נהדר של גבריאל נויהאוס המראה גם כשרון לולינות ואקרובטיקה וגם יצרה את המופע.
שפע רעיונות והמצאות.

אלי -  elybikoret -אלי ליאון

ביקורות על פרק ב' – "תלויה"

פסטיבל "אינטימדאנס" תיאטרון תמונע:
4) המחול הבלתי תלוי
תחושת אינטנסיביות נעימה פשתה בגופי תוך שהתחלתי להתמסר ליצירה "תלויה", הנוגעת ללב של גבריאל נויהאוס. הקטע עוסק באישה חרדתית שלא מצליחה להיזכר איך החדר שזה עתה ניקתה התמלא שוב אבק. האבק ממלא תפקיד מרכזי ביצירה - אסור לה לבוא איתו במגע והיא חייבת להסיר אותו מכל הרהיטים בחלל. האישה מדלגת על גבי רהיטים וחפצים ברחבי החדר המסוגר, שנדמה שהוא כל עולמה, מנסה להגיע לאיזה זיכוך: "האישה רוצה לצאת", אומרת היא מספר פעמים לאורך הקטע.
הבמה מלאת אביזרים - מתלה מעילים על גלגלים, בקבוקי מים מלאים, כיסא, שולחן, מטאטא ויעה, וכולם הופכים בשלב זה או אחר לאמצעי תעבורה בחלל, בדרכה להימנעות ממגע עם הרצפה המאובקת. בתחילת הקטע מספרת נויהאוס על הדמות, וככל שעוברות הדקות, מתרוקן הצורך במילים, והלב מתמלא הזדהות.
לצד ההיבט ההומוריסטי, הכמעט חנוך-לוויני של הדמות וסיפורה המגוכך, יש כאן הצגה מהממת של השכחה והחרדה כאחיות לגרימת סבל אנושי. נויהאוס מצליחה לקחת אותנו במסע אל תוככי עולם מלא שיגעון, בצורה רצינית מאד. למרות אווירת האבסורד, יש לנויהאוס איזה כובד ראש מלכותי בכל הלך שלה על הבמה. בעיני, זו בדיוק הנקודה בה ניכרת גדולתה של האמנית; היכולת להעביר מסר, מבלי שהאמצעים האמנותיים (הומור למשל) מסנוורים את הקהל.
לא קל להעלות מופע יחיד, כל שכן ביצירה בה האמן לוקח את הצופה למסע חי, שרק הדבקות בו וברעיונות שנזרקים כלפיו, מביאה אותו אל נקודת ההזדהות, אל ההבנה. נויהאוס עשתה זאת בצורה מעוררת השתאות, והיתה מעמודי התווך של הערב המצויין הזה.
פורסם ב-10 ביולי 2012, 19:16 ב: מעשה ביצירה של Yoshkin


5) דירוג: 4 כוכבים
פסטיבל "אינטימדאנס" הוא מקום חשוף, נא לגמרי, כזה שרוב היצירות בו עדיין לא התגבשו לגביש קריסטלי ובכל זאת אפשר לראות את הניצנוץ. השנה ביקש הפסטיבל לנוע בין הזכרון לשכחה. 15 עבודות, חמש שעות ובכל זאת בחרתי להתמקד בארבע מתוכן. ארבע עבודות שיקדו באינטנסיביות של רגש ועשייה בלי יומרה. ארבע עבודות של יוצרות שגם אם הן עדיין לא שלמות יש תחושה ברורה שהבנה ואובדן נגעו בהן.
[...]
גבריאל נויהאוס יצרה את "תלויה - עלילותיה של אשה שלא רצתה לרדת לקרקע". אישה נוגעת ללב שתאוות הנקיון והסלידה מאבק מובילים אותה. זוהי עבודה שנעה במתח שבין האישה הנוכחת לתמונת הדיוקן של האישה האצילית שמאחוריה, בין הרצון ליצור בייתיות לבין הניכור שבבדידות.זוהי עבודה המצויה על הגבול הדק שבין הטבעי למבוים, בלי שאפשר יהיה להכריע ביניהם ובזה כוחה. חבל שהסוף נשאר עמום.
[...]
ואין כמו תיאטרון תמונע להכיל את כל הפרץ הזה.

 

ענת זכריה, ידיעות אחרונות



6) גבריאל נויהאוס יצרה את "תלויה - עלילותיה של אשה שלא רצתה לרדת לקרקע", שלפי התוכנייה מתקשרת אל אפיזודה שעירערה את חייה. זה לא ממש מובן; מה שהוצג הוא סצינה שבה דירה מבולגנת וגם דיוקן של אצילה מטופחת מתקופת הבארוק. המשימה של ניקוי הדירה מבלי להתלכלך מובילה לפתרונות תנועתיים הומוריסטיים.
רות אשל 09.07.2012 הארץ, גלריה

bottom of page