חייבים להמשיך לקלף: הקוורטט בפסטיבל קליפה אדומה

התוכניה של פסטיבל קליפה אדומה עשתה להיא והוא חשק לראות הכל, אז הם בחרו בפטריוטיות ללכת ולראות את

"זרקור לתיאטרון מתקדם- יצירה ישראלית חדשה"

מתוך מעריב, 3/8/2009

​

"קירות בטון" – מיצג על פי רעיון משותף של גבריאל נויהאוס וענת מיכאליס-לוי.

בימוי וביצוע: גבריאל נויהאוס.

​

​

לקירות בטון אין נקודת התחלה וראשיתו מתפרשת רק בדיעבד והוא מציג דמות חידתית ואטומה שעולמה הפנימי מוחצן ומוגבר באמצעותם של חפצים.
 

היא: נויהאוס היא פרפורמרית נפלאה שיודעת לתאר באופו משכנע כל כך, הזיות וסיוטים, בקשת רגשות סותרים, שאנחנו מצליחים להתחבר אליהם בגלל הריאליזם המאופק שלה.
הוא: את צודקת. היא מדהימה ומדויקת, כל תנועה שלה נכונה ומתוזמנת היטב.
היא: הסיפור שלה מסופר בהתחלה בקצרה ואחר כך נפרש כמניפה ומעורר בנו מתח, סקרנות, חרדה ומחשבה כשהיא אורגת את הפחד לפרטי פרטים של שגרה.
הוא:  אני חושב שהניסיון להפוך את העבודה לפרונטאלית ולהציב את הקהל בשורות הצופים הרגילות, פגע ברגישות הדרושה למתבונן במיצג.
היא: אהבתי את זה שהיא מקיימת סוג של משק אוטרקי. הכל מתחיל ונגמר בה. זה הופך את העבודה לסיפור פרטי וקרוב. והטרמפולינה? היא יכולה להיות הכל: כובע, שמיכה, רטט, או השאיפה לגובה שתמיד מסתיימת באכזבה.
הוא: הייתי מעדיף להיות סביב הטרמפולינה לראות את האישה המוזרה יותר מקרוב ואפילו שיוקרנו הפרפרים על בשרי.